נשים מוכות - למה הן נשארות במעגל האלימות 

אורנה (שם בדוי), כבת 43, מזכירת מנכ"ל במפעל גדול, נשואה 22 שנים ואם ל-3 ילדים, סובלת שנים רבות מאלימות פיזית, נפשית ומילולית מצד בעלה. אורנה חיה בפחד מתמיד, כל צעד שלה מחושב והיא נזהרת שלא להרגיז את בעלה שמא הוא יתפרץ ויכה אותה.

יעל (שם בדוי), בשנות העשרים המאוחרות לחייה, פיזיותרפיסטית בבית חולים, נשואה 6 שנים ואם ל-2 ילדים. כל שנות נישואיהם סובלת יעל מהשפלות קשות מצד בעלה, ביקורת קשה על כל מעשיה וצעדיה וכשמשהו אינו לשביעות רצונו הוא מושך בשערותיה, סוטר לה, צועק, מקלל אותה ומאיים עליה שיתגרש ממנה וישאיר אותה בלא כלום, ללא הרכוש וללא הילדים. אורנה ויעל הן דוגמא לנשים רבות הסובלות מאלימות מתמשכת מבני זוגן ומתקשות לצאת ממעגל החיים האלימים, בו הן נמצאות.

אלימות במשפחה הינה תופעה חברתית כאובה מאוד בחיי החברה הישראלית ונמצאת בכל שכבות האוכלוסייה ללא הבדל דת, מוצא, השכלה, תפקיד או מעמד סוציואקונומי. האלימות מפוררת והורסת את המשפחה כולה. אלימות איננה רק מכות והיא יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות, לא פחות הרסניות ולפעמים אף יותר, כמו אלימות מינית, נפשית, מילולית וכלכלית.

אלימות הינה התנהגות שבה אדם משתמש בכוח (פיזי או רגשי) על מנת לכפות את רצונו על זולתו בניגוד לרצונו.

נשים אלו חיות באווירת פחד וטרור, מתקשות לתפקד כראוי בחיי היומיום שלהן, חשות בדידות, אשמה, חרדה, בושה, בלבול, חוסר אונים רב ועוד. חוסר אונים זה הוא נלמד ונובע מתחושת חוסר הערך העצמי, מאיבוד האמונה בכוחותיהן הנפשיים, מהעצמת כוחו של בן זוגן האלים, מרגשות מעורבים של אהבה ושנאה גם יחד ומחוסר ידע על האפשרויות של היציאה ממעגל האלימות ודרכי ההתמודדות היעילות להפסקת האלימות כלפיהן.

אז מה משאיר אותן בתוך האלימות?

קיימים לכך כמה הסברים מרכזיים: ראשית, פחד ממשי מפני המוות- ההחלטה להישאר נובעת מהפחד העצום עד כדי אימה שכשהן ינקטו צעד כלשהו המצביע על עזיבה, הן מעלות את הסיכון שלהן להיפגע. פעמים רבות, שמעו נשים אלו איומים מבן זוגן כי אם הן תלכנה להתלונן במשטרה או יוציאו צו או יעזבו את הבית הוא ירצח אותן, יפגע בהן, יתאבד, ייקח להן את הילדים ועוד. איומים אלו באים להפחיד את האישה על מנת שלא תעז לשנות את המצב בבית. פחד זה משתק את האישה מלפנות לעזרה כדי להפסיק את האלימות כלפיה. הגבר האלים שמרגיש בתוך תוכו חלש, תלוי, פגיע וחסר ערך אינו יכול לסבול את העובדה שייעזב על ידי אשתו ולכן, יעשה הכול, כולל שימוש בכוח פיזי על מנת להשאיר את אשתו בשליטתו. אומנם, הסיכון עולה כאשר האישה עושה סימני פרידה או עזיבה כלשהם ולפיכך, היציאה ממערכת יחסים אלימה צריכה להיות מתוכננת ומחושבת תוך נקיטת צעדים המבטיחים את בטחון האישה והגנתה ובסיוע אנשי המקצוע המתאימים.

סיבה נוספת להישארותן של נשים במעגל האלימות היא תחושות האהבה והשנאה המעורבות זו בזו בעולמן הפנימי כלפי בן זוגן. בשלבים של האלימות כלפיה, האישה המוכה פוחדת, חרדה, כועסת ואף שונאת את בעלה, אך כאשר מגיע שלב הרגיעה והחרטה של הבעל, בו הוא מבקש סליחה ומצטער על מעשיו, היא שוכחת את התנהגותו הפוגעת של הבעל, רואה את צערו והצורך שלו בה, דבר שמחזיר לה את התקווה שהמצב ישתנה הפעם ואת המשמעות והחשיבות שלה לגבי עצמה. כל פעם שתהליך זה מתרחש, היא מגבירה את התלות שלה בו ואת המשמעות שלה בהתאם להתנהגות הבעל. בשלב "ירח הדבש" רואה האישה את החיוב שבבעלה ו"שוכחת" ומכחישה את התנהגותו השלילית. בכך היא מונעת מעצמה את הפסקת האלימות ואף מחזקת את דפוס ההתנהגות האלימה של בעלה בכך שהוא משיג את מבוקשו ממנה.

לעיתים קרובות, היא רואה בעצמה אשמה ומנסה לרצות אותו ומכחישה שהיא כועסת עליו. לקיחת האחריות והאשמתה העצמית נותנת לה אשליה של שליטה וכוח, שאם היא תשנה את התנהגותה היא תמנע את האלימות כלפיה. בכך שהיא לוקחת אחריות על התנהגותו האלימה של בן זוגה היא משנה את תחושתה הפנימית מלהיות קורבן ללא שליטה לתפקיד בעל הכוח והשליטה וזה מאפשר לה לשרוד בתוך מערכת יחסים כזו.

אך, למרבה הצער, זו רק אשליה. אם אין מה שיפסיק את מעגל האלימות הזה, תהליך זה חוזר על עצמו בתדירות גבוהה יותר, השלבים מתקצרים יותר, העוצמה גוברת ואף נעלמים שלבי החרטה ו"ירח הדבש". כשהאישה חיה במצב תמידי של פחד ומועקה, הבלגה, וויתורים, לחץ ודריכות מתמדת, השפלה ופגיעות חוזרות ונשנות, ניתן לראות לבסוף את התפוררותה של נפש האישה. ככל שעובר הזמן, האישה מרגישה שיכולתה לשלוט בחייה הולכת ופוחתת, היא מרגישה שהיא בדרך ללא מוצא ומעמדה כקורבן הולך ומעמיק. נוצרת תחושה כללית של חוסר אונים להתמודד עם המצב.

בנוסף לכך, נשים רבות חונכו להעדפת טובת הילדים, הבעל ושלמות המשפחה על פני טובת עצמן. האישה נתפסת כאחראית במידה רבה לאיכות חיי המשפחה והיא חשופה, לעיתים, לביקורת משפחתית וחברתית נוקבת. שנים חונכו הנשים להיות רגישות, מבינות, תומכות ודואגות, מוותרות ומתפשרות. זו הסיבה שנשים רבות רואות את עצמן כאחראיות על האלימות כלפיהן, מאשימות את עצמן, רואות את עצמן ככישלון ומתביישות להוציא את הסוד החוצה.

ככל שמופנות כלפיה יותר ויותר ביקורות והאשמות כך היא חשה בדידות גדולה וגוברת תחושתה העצמית ככישלון, כלא שווה וכלא מאמינה בכוחותיה וביכולותיה. היא חשה תלות מוחלטת בבעלה, שבאמצעותו היא חווה את המשמעות והערך העצמי שלה ובדרך כלל משמעות שלילית ונמוכה כשהיא שומעת שוב ושוב ממנו "את לא שווה שום דבר", "את אפס", "את מכוערת", "מי ייקח אותך?" ועוד. תלות זו ממלכדת אותה בתוך החיים עם בן הזוג האלים במיוחד, שמעורבות גם תחושות של אהבה, רחמים וחמלה כלפיו. יוצא איפוא, שדווקא בזמן שהאישה מבודדת וזקוקה לתמיכה רגשית ולחום ,לאחר אירוע אלים כלפיה, האדם היחיד שמספק לה זאת הוא האדם שפגע בה.

סיבה נוספת וחשובה לא פחות היא התלות הכלכלית. לעיתים קרובות, האישה הסובלת מאלימות בן זוגה אינה מורשית לצאת לעבודה בתואנות שונות או אינה רשאית להשתמש בחופשיות בהכנסות המשפחה ללא אישור הבעל או אינה שותפה לחשבון הבנק גם כאשר היא עובדת. תלות זו מגבירה את חששותיה לחיות לבד תוך החשש שלא תצליח לעמוד על רגליה באופן עצמאי. כמו כן, היא חוששת שבצעדים שתנקוט נגדו היא תפגע בעבודת הבעל ובפרנסתו ובכך תיפגע יכולתם לעמוד בהוצאות המשפחה.

נשים הסובלות מאלימות בחייהן צריכות לדעת כי הן אינן אשמות באלימות של בן זוגן כלפיהן. הוא אחראי באופן בלעדי על התנהגותו. אף אחת לא ראויה שיפגעו בה, ואין לאף אחד זכות לעשות כך, לא חוקית ולא מוסרית. נשים מוכות יכולות לשנות את חייהן ולהפסיק את האלימות כלפיהן. יש מה לעשות! אל להן להישאר לבד! ישנם אנשי מקצוע שיכולים לעזור להן לצאת ממעגל האלימות של חייהן כמו, המרכזים למניעה וטיפול באלימות במשפחה במסגרת משרד הרווחה הנמצאים ברשויות המקומיות השונות, תנועות הנשים השונות כמו ויצ"ו, נעמ"ת ,ל"א או טיפול במסגרת פרטית.

לקבלת סדרת הטיפים במתנה "כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים", לחצו על הקישור

אריאלה מלצר הינה מייסדת מכון רעות ברחובות,לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי ובבעיות שליטה וניהול כעסים, עובדת סוציאלית,תואר שני,מטפלת זוגית, עפ"יהאימגו,פסיכותרפיסטית,34 שנות ניסיון.